Mor(e) Beauty

11.10.2014 עוד שנה עברה, ואני שוב לא מאמינה שהיא חלפה כל כך מהר... גם המספר הזה, 36 , לא מרגיש לי ממש קשור אלי ואני לא מבינה איך יכול להיות שכבר הגעתי אליו! יש עוד הרבה דברים שאני רוצה להספיק, מקומות לראות ומטרות להשיג, למרות שבשלב הזה נראה לי שאני יכולה להרשות לעצמי להתרווח לרגע ולהביט אחורה בסיפוק על השנה שחלפה. כי בשנה הזאת הגשמתי את חלום חיי ובעצם ביצעתי את מה שמרבית האנשים לא יעשו אף פעם, שזה להעז לעזוב עבודה מעניינת ומספקת וחיים נוחים ושגרתיים לכאורה בישראל, לארוז את עצמי, את בן זוגי ואת החתולה שלי, ולהתחיל מחדש במדינה זרה לתקופת זמן בלתי מוגבלת. ובשנה האחרונה החיים שלי היו רכבת הרים של חוויות, משברים, שמחות וריגושים ואני זוכרת כל יום להגיד לעצמי שזה לא מובן מאליו. ממש לא מובן מאליו שכשאני קמה מהמיטה בבוקר, מתארגנת ויוצאת מהבית, הרחוב שאני יורדת אליו הוא רחוב בברצלונה, ספרד. וממש לא מובן מאליו שבעשרת החודשים שאני פה כבר הספקתי לבקר בסיביליה ואליקנטה הספרדיות, באי מיורקה, במילאנו, באמסטרדם ובליסבון, והיד עוד נטויה.  והכי לא מובן מאליו למכורת איפור שכמוני? ס...

עבר קצת יותר מחודש מאז שנחתתי פה, וכפי שסיפרתי בפוסט קודם- ההספק בתקופת הזמן הקצרה הזאת היה רב מאוד. ונכון שאני לא ממציאה את הגלגל, אנשים רבים עשו זאת לפני ורבים אחרים עוד יעשו זאת אחרי, אבל שום דבר לא מכין אותך לחוויה האמיתית והמורכבת מאוד של להשאיר הכל מאחור- משפחה, חברים, עבודה, שפה, תרבות, ולהתחיל מחדש במקום זר. להיות זרה. קיוויתי כמובן שאצלי זה יהיה אחרת והכל ילך חלק ובקלות כי בכל זאת אני דוברת את השפה והגענו לכאן בזוג, אבל יש רגעים של חרדה בסגנון "מה לעזאזל חשבתי לעצמי"? ורגעים של לחץ וחוסר אונים כמו איך בכלל עושים פעולה פשוטה של ביצוע קניות בסופרמרקט כשכל המותגים לא מוכרים לי או איך לוקחים קריאות מונה של חשמל, גז ומים בדירה החדשה ואת מי ואיך מעדכנים להעביר את החשבונות הללו על שמי??  ואיכשהו כל דבר שבארץ היה קל וזרם פה הופך לקשה ומעצבן. ועם כל ההשתדלות לשמור על אופטימיות ולהזכיר לעצמי שאין מושלם, יש נקודות של שבירה וחרטה על ההחלטה לעזוב את הארץ. ואז אני יוצאת קצת לרחובות העיר, מטיילת ושוטפת את העיניים במראות כמו אלה: ונזכר...

כשאת מגיעה לראשונה כתיירת למקום חדש, יש (אצל מרבית האנשים) איזשהו צמא להספיק ולגמוע כמה שאפשר מהמקום החדש בפרק הזמן המוגבל שעומד לרשותך. זו התחושה שהייתה אצלי כשביקרתי לראשונה בברצלונה לפני 10 שנים, ביקור שנמשך 8 ימים ושבמסגרתו סימנתי וי על כל האתרים התיירותיים שנמצאים בה. ועכשיו? עכשיו אני מרגישה במעין "אזור דמדומים". התחושה לאחר שבוע כאן היא מצד אחד עדיין כשל תיירת- אני מתגוררת במלון בוטיק מקסים בשם  Villa Emilia   (ומומלץ מאוד אגב, לאלה מכן ששוקלות ביקור בברצלונה), מתהלכת ברחובות העיר וגומעת כל פינת חמד (ויש בברצלונה המון כאלה) וכל אתר, משווה כמובן בין מה שאני זוכרת מ- 2003 לעכשיו ועדיין לא מצליחה להימנע ממסעדות שהן "מלכודות תיירים" לשמן, אבל מצד שני אני גם נפגשת עם מתווכים ומחפשת דירה להשכרה, לומדת איך דברים מתנהלים כאן עבור התושבים המקומיים (רמז- ממש לא בקצב מהיר...) ומודה לאל על השנים ש"השקעתי" בצפייה אדוקה בטלנובלות, שבזכותן אני דוברת ספרדית שוטפת ומבינה את כל מה שכתוב בשפה היפה והקלה הזאת. ובסיכומו של עניין אני מוצפת בשלב זה בתחושות ורג...

" עם רגליים בנעליים, עם שכל בראש- תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש. אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, ואתה הוא זה שיחליט לאן. תסתכל ברחובות מלפנים, מאחור, יש רחוב שתחליט "לא כדאי לבחור" עם רגלים טובות, ועם שכל לחשוב, תיזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב. אם בכלל לא תמצא אף רחוב שתאהב- תעזוב את העיר ותצא למרחב. ....שם קורים הדברים, שתדע לך, תמשיך ותלך ותראה שתגיע. אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!"  *מתוך ספרו של ד"ר סוס-  אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים! אני לא חושבת שאפשר "להאשים" אותי בחוסר יציבות. להוציא שנתיים בתל אביב תמיד התגוררתי בחולון, העיר בה גם נולדתי וגדלתי, אני נשואה לליאור או-טו-טו 10 שנים,  סיימתי תואר ראשון ושני בתחום הקריירה שלי, עבדתי באותו ארגון בחמש השנים האחרונות, כך שבסך הכל (די) הלכתי בתלם. אבל בספטמבר 2011, בעקבות ביקור ראשון באמסטרדם,  משהו השתנה.   נזכרתי כמה אני אוהבת את אירופה. ולדעתי מגיע שלב בחייו של כל אדם בו מתעוררת התובנה שישנם דברים שאם הוא לא יאזור אומץ לממש אותם עכשיו- כנר...